הירידה בפריון בקרב החברה הערבית בישראל

ירידה בגיל הפוריות בקהילה הערבית בישראל

ד"ר. אחמד הלהל, Ph.D. במדעי האוכלוסיה (דמוגרפיה) מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

מנהל בכיר במחלקת דמוגרפיה ואוכלוסיה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אחראי על סטטיסטיקת האוכלוסייה והבריאות הרשמית ועל תכנון שיטתי של מפקד האוכלוסין. בוחן שינויים דמוגרפיים במשפחה הערבית.

תקציר

בין השנים 2000 ל-2018 שיעור הפריון הכולל בקרב נשים ערביות בישראל ירד משמעותית מ-4.37 ל-3.04 ילדים בממוצע לאישה. המחקרים המעטים שבחנו את הירידה התמקדו בהשפעת הקיצוץ בקצבאות הילדים ב-2003, או הציגו תיאור כללי מאוד של הירידה. המטרה של המאמר הנוכחי היא להרחיב את הידע החסר על מאפייני הירידה בפריון ולנסות להסביר אותה באמצעות השינויים החברתיים והכלכליים שחוותה החברה הערבית באותה תקופה. לשם כך השתמשתי בשני מקורות מידע: נתוני ילודה הנרשמים במרשם האוכלוסין לחישוב שיעור פריון כולל לאורך השנים לפי תת-קבוצות בתוך החברה הערבית, ונתונים מהסקר החברתי של הלמ"ס לצורך חישוב מספר הילדים האידאלי במשפחה (הביקוש לילדים) וסקירת השינויים החברתיים והכלכליים והשפעתם על הביקוש לילדים. בחנתי שלושה שינויים עיקריים: מעמד האישה, המתבטא במידת השתתפות הנשים במרחב הציבורי; מידת השימוש באינטרנט לצרכים של מידע ורשתות חברתיות; והמצב הכלכלי ואיכות החיים.

הירידה בשיעורי הפריון התקופתיים הייתה אוניברסלית ונצפתה בכל הקבוצות שנבדקו. השיפור במעמד האישה, שנמדד באמצעות העלייה בהשתתפותה במרחב הציבורי (השכלה, השתתפות בשוק העבודה ונהיגה), תרם לירידה בפריון אף כי הביקוש לילדים לא השתנה. כמו כן נרשמה ירידה משמעותית בביקוש לילדים בקרב נשים שלא נמצאות במרחב הציבורי, עד כדי כך שהפער בינן לבין נשים שנמצאות במרחב הציבורי נסגר. אחד ההסברים לסגירת הפער הוא כנראה מהפכת המידע והחלפת הרשתות החברתיות הפיזיות ברשתות חברתיות וירטואליות. השילוב בין התפתחותן של הרשתות החברתיות והשיפור במצב הכלכלי ובאיכות החיים כנראה גרמו לעליית הצריכה למוצרים מודרניים על חשבון מספר הילדים הרצוי.

המאמר תורם לידע על הקשר בין השימוש באינטרנט לצורך מידע ורשתות חברתיות לבין הירידה בשיעורי הפריון, ובמיוחד כשהדבר משתלב עם המעבר להשכלה מסיבית.