סיכום
סוציולוגים ברחבי העולם זיהו שלמגיפת COVID-19 יש השפעות לא פרופורציונליות על קבוצות סוציו-אקונומיות שונות, מה שהחריף את אי השוויון הקיים בין הקבוצות הללו. המגיפה הדגישה וחיזקה את אי השוויון החברתי והכלכלי הקיים בהזדמנויות תעסוקה ובהכנסות, במיוחד עבור נשים ומיעוטים אתניים. במחקר זה, נציג כמה ניתוחים ראשוניים כדי להסביר את האופן שבו מגיפה זו השפיעה כלכלית על גברים ונשים פלסטינים ועל העדות הדתיות השונות בחברה הפלסטינית בישראל.
הקהילה הערבית הפלסטינית בישראל מהווה יותר מחמישית מאוכלוסיית ישראל והיא מורכבת מרוב מוסלמי (כ-84%) ומיעוט נוצרי ודרוזי (8%) כל אחד. קבוצות אלו נבדלות גם מבחינת המאפיינים הסוציו-אקונומיים שלהן (כגון השכלה ממוצעת ושיעורי תעסוקה), עמדותיהן כלפי מעמד האישה בחברה ושיעורי הצמיחה העירונית המודרנית.
המבוא
החברה הפלסטינית בישראל עברה מהפך חברתי גדול בעשורים האחרונים. אולי השינוי המשמעותי ביותר שחל הוא העלייה הניכרת בשיעורי ההשכלה בקרב בני הקהילה הפלסטינית בישראל, לגברים ולנשים כאחד. עלייה זו הביאה לעלייה במספר הגברים הפלסטינים שנטלו תפקידים מקצועיים ומנהליים. בין 2011 ל-2016, אחוז הגברים המכהנים בתפקידים אלו עלה מ-15.2% ל-20% (למ"ס, 2011-2016). במקביל, שיעור השתתפותן של נשים במגזר התעסוקה הפורמלי הוכפל מ-10% ב-1970 ו-20% ב-2010 (חטאב ומיארי, 2013) ל-34% ב-2018 (CPS, 2018). שיעורי התעסוקה גבוהים יחסית גם נשים בוגרות אוניברסיטאות, רובן עובדות במקצועות נשלטים כמו הוראה, סיעוד וטיפול סוציאלי (Junai, 2018). ההשתתפות הגוברת של נשים פלסטיניות בשוק העבודה הישראלי ראויה לציון במיוחד, לאור שיעורי ההשתתפות הנמוכים של נשים בכוח העבודה בחברה זו. למרות זאת, שיעורי התעסוקה של נשים עדיין נמוכים בהרבה מאלה של גברים פלסטינים ושל נשים יהודיות ישראליות, שכן אחוז הגברים הפלסטינים הגיע ב-2018 ל-65% והנשים היהודיות ל-64% (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2018).
התמורות החברתיות, הכלכליות והדמוגרפיות שחלו בקהילה הפלסטינית המתגוררת בישראל, עליהן התייחסנו לעיל, המיוצגות על ידי הרחבת הזדמנויות ההשכלה והתעסוקה בליווי שינויים מבניים בכלכלה הישראלית, הביאו להופעתו של אמצע פלסטיני חדש. הכיתה בשנים האחרונות (היידר, 2019). מנתונים כלכליים עדכניים עולה כי בין 23% ל-28% מהמשפחות הפלסטיניות בישראל ניתן לסווג כ"מעמד הביניים", 3% יכולים להיחשב כ"מעמד עליון", בעוד שהמשפחות הנותרות שייכות ל"מעמד הנמוך". למרות הופעת מעמד הביניים בחברה הפלסטינית, הזדמנויות העבודה עבור רוב הפלסטינים בישראל מוגבלות מאוד. זה המקרה במיוחד עבור נשים. המניע העיקרי מאחורי אי השוויון החברתי-כלכלי הזה הוא אפליה בין קהילות אתנו-דתיות בערים ובכפרים חסרי משאבים ותשתיות חזקות, כמו גם אפליה מוסדית והטיה בוטה כלפי פלסטינים. אי שוויון כלכלי יחסי זה בחברה הפלסטינית מתבטא בכך שכ-60% מהגברים הפלסטינים עובדים בעבודות ברמה נמוכה ומיומנים לעומת כ-27% מהגברים היהודים (CBS, 2015).
