מכשולים להשתתפות נשים ערביות בשוק העבודה בישראל

סיכום

מחקר זה חוקר את הגורמים שמאחורי שיעור ההשתתפות הנמוך יותר של נשים ערביות פלסטיניות בשוק העבודה בישראל, בהשוואה לנשים יהודיות, למרות השכלה הגבוהה של קבוצה זו. במחקר התמקדנו בארבעה גורמים שיכולים להסביר לנו מצב זה: 1- גורמים סוציו-אקונומיים כמו גיל והשכלה, 2- גורמים תרבותיים כמו דתיות של האישה-פרט ומשפחתה, 3- מדיניות ציבורית כגון כמדיניות טיפול בילדים, 4- פרישה מוקדמת של נשים ערביות משוק העבודה. מצאנו כי ארבעת הגורמים הללו משפיעים על סיכויי השתתפותן של נשים ערביות פלסטיניות בשוק העבודה. וסיימנו

האחרון נועד לדון בהשלכות של ממצאי המחקר שלנו על מדיניות שוק העבודה.

המבוא

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (LFP) של נשים פלסטיניות בישראל היה נמוך באופן עקבי ומובהק מזה של נשים יהודיות וגברים פלסטינים. בשנת 2016, 3 מתוך 4 נשים ערביות בישראל היו מחוץ לכוח העבודה, לעומת 1 מתוך 4 נשים יהודיות בלבד2. מחקרים עדכניים ניסו להסביר את התמשכותו של שיעור נמוך זה של פעילות כלכלית בקרב נשים פלסטיניות בישראל על ידי התמקדות בהשפעות תרבותיות כמו דת, נורמות מגדר ופטריארכיה (סער, 2017; אבו-בייקר, 2016; יונאי לוין- Epstein & Semyonov, 2019; Schnell & Government, ואפליה על ידי מעסיקים על בסיס אתני/לאום או דת (Lewin-Epstein & Semyonov, 2017; סער, 2015).

מחקרים אלו אמנם מדגימים בבירור את חשיבותו של נושא זה, אך תרומתם למתן תשובות חותכות להסבר לשיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות בשוק העבודה הישראלי נותרה בלתי מספקת ומוטה מאוד משלוש סיבות. אולם ראשית, רוב המחקרים הללו מספקים בתחילה הסברים המבוססים על ספרות מבוססת ומכובדת (ראו, למשל, הרצוג 1999; Khattab, 2002; Margalioth, 2003; Semyonov, Lewin-Epstein, & Brahm 2004). שנית, רוב המחקרים הללו אינם מסוגלים לבחון אמפירית טענות לגבי השפעת התרבות. שלישית, הדאגה העיקרית של מחקרים אלה היא להסביר מדוע נשים פלסטיניות נוטות יותר לא להיכנס לשוק העבודה, בעוד שהיה פחות עניין לדעת מדוע נשים פלסטיניות נוטות לעזוב את שוק העבודה בשיעורים גבוהים בהרבה מנשים יהודיות או גברים פלסטינים. .

מחקר זה מבקש לחרוג מהספרות הקיימת על ידי התמקדות בארבעה גורמים הקובעים את השתתפותן של נשים פלסטיניות בשוק העבודה. הגורם הראשון הוא חברתי וכלכלי, כגון הישגים לימודיים. הגורם השני הוא אמונות ועמדות תרבותיות כלפי נשים שעובדות מחוץ לבית. נשים ערביות נוטות יותר להתמודד עם נורמות ומגבלות מסורתיות לגבי השתתפותן בשוק העבודה הפורמלי, במיוחד במשפחות דתיות. הגורם השלישי הוא מבנה המשפחה ומדיניות הטיפול בילדים: נשים שיש להן מספר רב של ילדים בבית ופחות נגישות לתמיכה בילדים נוטות להשתתף בשוק העבודה.

הגורם הרביעי הוא פרישה מוקדמת יותר של נשים ערביות משוק העבודה בהשוואה לנשים יהודיות, והוא עשוי להחריף את הפער בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בין שתי הקבוצות. בסך הכל, התרומה העיקרית של מאמר זה היא שימוש במקורות נתונים חדשים כדי לזהות את הגורמים השונים המסבירים את פער ההכנסה בין נשים יהודיות וערביות בישראל, ובכך לשפר את הבנתנו כיצד מדיניות מתוכננת לקדם השתתפות גדולה יותר בכוח העבודה בקרב נשים.
נשים ערביות בישראל.

כדי ללמוד גורמים אלה, אנו משתמשים בשני מקורות נתונים עיקריים. מערך הנתונים הראשון הוא סקר כוח אדם בישראל (1995-2016) והשני הוא הסקר החברתי (2002-2016). כוח העבודה הוא. אנו מוצאים כי גורמים סוציו-אקונומיים, דתיים/תרבותיים, כמו גם מדיניות ציבורית חשובים בהסבר הפער בהשתתפות בשוק העבודה בין שתי הקבוצות.

אנו מוצאים גם שנשים פלסטיניות נוטות לפרוש מוקדם יותר מאשר נשים יהודיות. מרכזיות בהבדלים בגיל הפרישה בין נשים יהודיות וערביות הן נשים שעבדו בעבר במקצועות מיומנים גבוהים. אנו טוענים כי הגורמים המקלים על כניסתן של נשים פלסטיניות לשוק העבודה (גורמי משיכה) הם צד אחד של הפאזל, אך אנו צריכים, כדי להשלים את הצד השני, לשקול את הגורמים
שגורמים לנשים לפרוש מוקדם (גורמי דחיפה). המאפיין העיקרי של סקר חברתי הוא שהוא כולל מידע מפורט על גורמים דתיים ותרבותיים שעשויים להשפיע על ההשתתפות ב