סמי מיארי ומהא כרכבי-סבאח
רקע כללי
הערבים בישראל הם חלק מהעם הפלסטיני. הם מהווים כ-21% מאוכלוסיית ישראל, המונה למעלה מ-1.7 מיליון, כ-84% מהם מוסלמים, כ-8% נוצרים וכ-8% הם דרוזים (CBS 2016). רוב הערבים חיים באזור הגליל בצפון הארץ. מספרים קטנים יותר חיים באזור "המשולש" במרכז הארץ ובמדבר הנגב בדרום (בדואים בעיקר). ישנה מידה גבוהה מאוד של הפרדה מגורים בין ערבים ליהודים: כמעט בכל הקהילות הישראליות הרוב המכריע של התושבים הם ערבים או יהודים, אם כי יש כמה עיירות עם רוב יהודי ומיעוט ערבי לא מבוטל (החי בדרך כלל שכונות מופרדות).
מאז הקמת ישראל ב-1948 הוכרזו רשמית ערבים החיים בתוך המדינה כאזרחים שווים עם זכויות מלאות. עם זאת, באופן מסורתי הם נתפסו בחשדנות על ידי הרוב היהודי כ"טור חמישי" פוטנציאלי. יתרה מכך, הפלסטינים אזרחי ישראל היו מאז ומתמיד הקבוצה המדוכאת ביותר של ישראל, המתמודדת עם אפליה שיטתית רחבה ותנאים קשים בכל היבט של החיים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים.
במהלך העשור האחרון נעשו מספר צעדים ממשלתיים לסגירת פערים כלכליים בין יהודים לפלסטינים בישראל. במרץ 2010 הוכרזה תוכנית פיתוח לחמש שנים לגבי 13 התנחלויות פלסטיניות המונה 350,000 נפש, תוך התמקדות ב: פיתוח תעסוקה, דיור, תחבורה, שיפור הביטחון האישי. עם זאת, דו"ח מ-2012 של מבקר המדינה בישראל מצא שהיישום של מדיניות אלו הוא איטי וחלקי. תכנית ממשלתית נוספת הוצגה ב-2015, תכנית חומש חדשה לשילוב כלכלי של פלסטינים. תוכנית זו מספקת מערך רחב של מדיניות, המכסה עיריות, חינוך, תשתיות, תעסוקה, דיור ותחומים רבים אחרים. כמו תוכניות קודמות, גם היישום איטי וחלקי.
מטרת דו"ח זה היא להתייחס להיבטים שונים של אי שוויון ואפליה נגד אזרחים פלסטינים ברשות הציבור הישראלי בתחומים שונים לרבות שוק העבודה, חינוך, ממשל מקומי ודיור.
