סוגיות האדמות והדיור מהוות נדבך מרכזי בחיי האזרחים הערבים, ומככבות בקביעות בראש סדר היום של המנהיגים הערבים, של בני הקהילה, ושל הפעילים להגנה על האדמות ולשמירה עליהן כדי שיהוו מרכיב מרכזי בסיפוק פתרונות דיור. סוגיות אלה טומנות בחובן היבטים לאומיים, ערכיים, סימבוליים וכלכליים. במאמר קצר זה לא נעסוק במימד הלאומי של סוגיות האדמות והמגורים בקרב האזרחים הערבים הפלסטינים (להלן האזרחים הערבים), אלא נתמקד בממדים הפונקציונליים והכלכליים, בידיעה שיש קשר הדוק בין הממדים הלאומיים והסימבוליים לממדים האזרחיים והפונקציונליים-כלכליים, בייחוד לנוכח המשך המאבק בין מוסדות המדינה והאזרחים הערבים בעניין הבעלות על האדמות, התכנון שלהן והענקת פתרונות דיור.
אדמות בנמצא מהוות תנאי בסיסי ליצירת פתרונות דיור ולפיתוח המרחב העירוני והכפרי. האדמות יכולות להיות מושגות באמצעות רכישתן, או באמצעות הקצאות מטעם המדינה, הרשות המקומית והמוסדות הקהילתיים אשר מנהלים את הקרקעות.
כדי שהבעלים של האדמה או המחזיק בה יוכלו להשתמש בה לצורכי בנייה למטרות מגורים או לפרויקט שכולל מסחר ושירותים, יש צורך שהאדמה תהיה מיועדת למטרות אלה על פי חוק התכנון והבנייה הישראלי. רישיונות בנייה ופיתוח ניתנים בהסתמך על תוכניות מתאר מאושרות כדין. אחד מתנאי קבלת רישיון פיתוח של הקרקע הוא הוכחת בעלות עליה ברישומי הטאבו. מוסדות המדינה הרלוונטיים הם הגוף שמעניק רישיון בנייה ומוציא אישורי טאבו או בעלות או אחזקה של הקרקע.
בנוסף לכך מוסדות התכנון מחליטים לאיזה אזור שיפוט ולאיזו רשות מקומית האדמה משויכת. גורמים כמו רישיון בנייה, תעודת טאבו, חלוקת הקרקע בין בעלים ובין רשויות מקומיות, משחקים תפקיד חשוב בקביעה הן של אפשרויות הפיתוח של הקרקע והן של מחירה. רוב הגורמים האלה מושפעים ישירות מהמדיניות הממשלתית לגבי הגידול בהיצע, כדי לענות על הדרישה הקהילתית לאדמות ולהעניק פתרונות דיור הולמים לבני הקהילה.
פתרונות הדיור קשורים בקיום משאב האדמה. פרויקטים של דיור מהווים בין השאר מנוע כלכלי חשוב שדוחף את כלכלת היישוב קדימה. דרישות הבנייה של הבית כרוכות בפעולת רבות: קניית האדמה, בניית הבית, העסקת עובדים ואנשי מקצוע, ומעורבות של סוחרים ומפעלי אספקה. כאמור, מאמר זה יעסוק בהיבטים הכלכליים והפונקציונליים של סוגיית האדמה והדיור בקרב האזרחים הערבים, וזאת ע"י הצגה קצרה של שיטות ושל דרכי הקצאת הקרקע, ניהולה, השימוש בה, פעולות המכירה, הקנייה והסחר, ואינטנסיביות השימוש בה. לבסוף נציג הצעות לקווי מדיניות שיכולים לתרום להנעת הפעילות הכלכלית הקשורה באדמות ובדיור ביישובים הערביים. הצעות אלה לוקחות בחשבון את התמורות הערכיות וההתנהגותיות בחברה הערבית. המאמר מאמץ את המתודולוגיה הדסקריפטיבית הביקורתית ההשוואתית, ומסתמך על מחקרים קודמים שערך כותב המאמר, אשר משתמש במתודולוגיה של החוקר המעורב, בהיותו "מתכנן ערים" פעיל אשר פועל בתחום כחלק מהמאמץ לענות על צורכי החברה הערבית.
