ד"ר. סמי מיארי – מרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוקספורד ומנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי
תקופת תכנית 922 מסתיימת בשנת 2020, וזו לדעתי הזדמנות טובה לסקור את החוויה ולתקן את השגיאות הרבות הקשורות בה, ולהסיר אשליות רבות לגביה על ידי הסדרת הדברים וקריאתן לפי נכונותן. שמות, כדי שנוכל, כחברה, לקבל תוכנית כלכלית טובה יותר לשנים הקרובות שתוכל לגשר על הפערים. בצורה טובה יותר, ולקרב אותנו להשגת השוויון המיוחל, ולשמש השקעה אמיתית וישימה בחברה הערבית שלנו. במאמר קצר זה אני רוצה להצביע על 3 טעויות בסיסיות שפגמו בשלב ההכנה והמשא ומתן עם הממשלה על תכנית 922.
הטעות הראשונה בתוכנית 922 הייתה שלנציגות הערבית המנהלת משא ומתן לא היו מנגנוני פעולה, וגם לא תוכנית או תוכנית שכנוע משוכללת, והם לא היו מצוידים בתוכנית אסטרטגית כלכלית לדרישת זכויות הקהילה הערבית. היעדר תפקידם של אנשי אקדמיה, מומחים וכלכלנים מהמשלחת הערבית שניהלה משא ומתן עם הממשלה מנע את קיומה של תוכנית כלכלית המבוססת על מחקריהם, תוכניותיהם ותפיסותיהם ועל הבנתם הרחבה את התחום הכלכלי, שלו. טרמינולוגיה, נתונים ומשוואות. משא ומתן עם הממשלה על תכנית כלכלית מחייב נוכחות מרכזית של בעלי התמחות, יכולות וידע מדעי ומעשי בתחום הכלכלי. זה אולי נראה מובן במרומז על ידי כולם, אבל זה לא קרה כאשר תוכנית 922 אושרה. להיפך, לא היה כלכלן במשלחת, והתפקיד המוביל של החוקרים והכלכלנים בוטל והשימוש במחקריהם ובנתונים שלהם נעשה ללא תיעוד המקור. הניסיון להרחיק חוקרים וחוקרים נובע מרצונם של אישים פוליטיים לעשות מונופול על התקשורת, ולא לחשוף את האמת על התוכנית ולשווק אותה כהישג להישגים פוליטיים אישיים, או מפלגתי במקרה הטוב, אבל ההפסדים היו קולקטיביים. .
הטעות השנייה בשלב ההכנה והמשא ומתן, המקושרת לראשונה, הייתה אי הקמת קבוצות עבודה של אנשי מקצוע בקהילה הערבית בתחומים הקשורים לתוכנית. כך שכל אחת מהקבוצות הללו תכין חמש תוכניות כוללניות, ואז תגבש אותן לתוכנית אחת המבוססת בעיקר על סקרי צרכי הקהילה הערבית, ותעמוד עליהן כבסיס למשא ומתן עם הממשלה, ולא על התוכנית שאושרה. על ידי הממשלה במסגרת החלטה 922 הוכנה על ידי חברה פרטית בשם TASK. זה מה שהיה צריך לעשות בפעם הקודמת, ועדיין קיימת ההזדמנות לבצע את העבודה הזו, שלדעתי צריכה להיות תחת קורת הגג של ועדת המעקב, הכוללת גם את ועדת קטאר והרשימה המשותפת.
הטעות השלישית, והיסודית, היא גישה שגויה לנושאים כלכליים, וההתמודדות עמם כאילו היו נושאים הנוגעים לרשויות המקומיות בלבד, ולא את החברה כולה באופן מבני. זה מעמיק את מגמת האפליה הקולקטיבית נגדנו. הנושאים הכלכליים מקיפים יותר מתחום השלטון המקומי, והתוצאה הייתה שהתוכנית הכלכלית הביאה פירורים לקהילה הערבית ולא ענתה על צרכיו ולא נשאה בתוכה מנגנונים לשינוי קיצוני שישיג צמיחה כלכלית ויבטיח יציאה בטוחה מעוני מצטבר.
העדות החזקה ביותר לכך היא מה שקרה בתקציבי 2017 ו-2018 ובהחלטת הממשלה להקצות 5 מיליארד שקל לעיר נתיבות ב-2018 במגזר הדיור בלבד. גם אם נניח אותה הנחה שגויה שהתוכנית הכלכלית של 922 הגיעה ל-9 מיליארד על כל סעיפיה (למרות שהוכחתי בכתבה קודמת שהיא לא עלתה בפועל על 2.5 מיליארד), זה אומר ש-9 מיליארד שקל לכל הערים הערביות ו כפרים בכל התחומים ולתקופה של 5 שנים. כלומר, פחות מ-2 מיליארד בשנה. בעוד שרק עיירה יהודית אחת קיבלה 5 מיליארד בשנה אחת ולתחום אחד בלבד: זוהי עדות בלתי ניתנת להפרכה לגודלה הכלכלי האמיתי של תוכנית 922, ולבעיית ניפוח המספרים להישגי השוק במקום לבקר את האפליה, ולדרוש תקציבים ש" נפל בדרך", כפי שמעידה העובדה שצורכי החברה הערבית הם הרבה יותר מהתוכנית הזו, כמו גם אי השוויון המתמשך בחלוקת העושר הפיננסי, שהוא ליבת הבעיה והוא מה שצריך להדאיג את הפוליטיקאים. ולהפריע להם לישון.
זהו הרגע ההיסטורי המתאים לפעול ברצינות לעריכת תכנית כלכלית מקיפה תוך מעורבות של מומחים בכל התחומים על מנת להשיג ולאסוף את זכויותינו האזרחיות והכלכליות. ואני קורא לכל בעלי היכולת, כולל ארגונים לא ממשלתיים, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות, להצטרף לפורום הכלכלי הערבי כדי להתחיל בעבודה זו. יש לנו הזדמנות שאין לה תחליף בשל תמיכת הקהילה הבינלאומית בנושאים הפוליטיים והכלכליים שלנו בצורה חסרת תקדים, והצורך בתוכנית פיתוח כלכלית חדשה שתחליף את תוכנית 922, שמסתיימת, בדיוק כפי שציינתי, השנה. כחברה, יש לנו את כל היכולות להתארגן באופן קולקטיבי ומקצועי ולהציג תוכנית מחושבת ובר השגה, ולא לעשות זאת כעת יהיה בזבוז של זכות וכישלון שהדורות הבאים יחייבו אותנו באחריות. .
