שתף מניות
ד"ר. סמי מיארי – מרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוקספורד – ומנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי.
ד"ר מהא כרכבי סבאח – מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון ומנהלת יחידת המחקר בפורום הכלכלי הערבי.
המבוא
גיל הפרישה… מונח שרודף את נפשם של עובדים ועובדים לאורך שנות עבודתם ושירותם לחברה, בשל הסטריאוטיפים הרווחים בחברות שלנו לגבי גיל הפרישה, שכן הוא אומר להם שהם הפכו לנטל על החברה, ונטל על כתפיו.
זה מושך בדמיונם סיוט של הכנסה נמוכה בתקופה שבה הם זקוקים ביותר לטיפול ותמיכה כשהם עוזבים את עבודתם וחוזרים הביתה לא פרודוקטיביים. כדי להיפטר מהעובדים מהתחושה הקודרת הזו, מערכות מתורבתות מבקשות שיפורים בחוק הפרישה, ורפורמות שנושאות נאמנות מסוימת למי שבילה את חייהם בעיצומם של עבודה, ייצור ושירות לקהילה, במיוחד לאור הגידול ב. תוחלת החיים של נשים וגברים כאחד.
חוק ההסדר החדש כולל הצעה להעלות בהדרגה את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 במהלך 13 השנים הקרובות, ובטווח הארוך יותר – החוק כולל הצעה להצמדת גיל הפרישה (גם לגברים) לתוחלת החיים.
בשנים האחרונות מקודם נושא העלאת גיל הפרישה בכלל וגיל הפרישה לנשים בפרט, על רקע העלייה בתוחלת החיים של נשים וגברים כאחד, היציאה המוקדמת יחסית של נשים בהשוואה לגברים. והדיון המתמיד בתלות הכלכלית של יציאה מוקדמת משוק העבודה בחיסכון פנסיוני ותשלומי קצבאות שונות. הפעם האחרונה בה עודכן גיל הפרישה הייתה בשנת 2003 כאשר גיל הפרישה לגברים הועלה מ-65 ל-67 וגיל הפרישה לנשים מ-60 ל-62.
